האדם הסביר מול האדם הממוצע 

האדם הסביר, כידוע, הוא כבוד השופט היושב בדין. האדם הממוצע לעומתו, הוא כל אחד מאתנו (גם השופט ללא גלימה?).

הנה פסק דין המלמד מה חושב האדם הסביר על האדם הממוצע.

יעקב ביטון שימש סגן מנהל כללי בחברת ההשכרה הרץ.

ביטון רכש מהחברה בה הוא עובד, מכונית וולוו וביטח אותה בחברת הביטוח כלל.

במהלך תקופת הביטוח נגנבה המכונית.

כלל הודיעה לביטון כי אין בכוונתה לשלם את מחיר המחירון המלא של המכונית אלא כי יש להפחית עשרה אחוזים עקב בעלות קודמת של חברת השכרה.

ביטון לא השלים עם הודעת כלל והגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

במשפט הסתבר, כי כלל גובה פרמיות לפי ערך הרכב המלא במחירון של לוי יצחק, מבלי להתחשב במאפיינים המפחיתים את ערכו של הרכב, כמו בעלות קודמת של חברת השכרה.

לעומת זאת, בבואה לשלם את תגמולי הביטוח, מפחיתה כלל את שוויים של אותם מאפיינים בהם לא התחשבה בעת גביית הפרמיות.

ביטון טען כי כלל אינה מגלה למבוטחיה חוסר סימטריה זו. אי גילוי זה, טען ביטון, מהווה הטעיה.

ביטון תבע, אם כן, לחייב את כלל לשלם לו את אותם עשרת האחוזים משווי הרכב שהופחתו ועתר לאשר את תביעתו כתובענה ייצוגית על פי חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א - 1981. חוק זה מאפשר להגיש תובענה ייצוגית בעילה של הטעייה.

בבקשתו לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, העריך ביטון את הסעד הכספי שכלל תידרש לשלם במסגרת התובענה הייצוגית בסך של כארבעים וחמשה מיליון ש"ח.

השופטת ד"ר דרורה פלפל מבית המשפט המחוזי בתל-אביב דנה בבקשת ביטון לאשר את תביעתו כתובענה ייצוגית.

אדם המבקש להגיש תובענה ייצוגית חייב להראות כי לו עצמו יש עילת תביעה אישית.

במקרה זה על ביטון להראות כי הוא ביטון עצמו הוטעה כל ידי כלל.

השופטת פלפל פונה לפוליסה, ומוצאת בה את ההוראה הבאה:


"שימש [הרכב] בזמן כלשהו כרכב להשכרה או כמונית, יופחתו שיעורי פחת מתאימים משווי רכב דומה שלא שימש למטרות אלה".

הוראה זו בפוליסה, לטעמה של השופטת, מדגישה שלא ישולמו תגמולי ביטוח מעבר לשווי הנכון הנלמד ממחירון לוי יצחק הכולל גם הפחתות שונות לפי אמות מידה המצויינות בו.

האם חברת ביטוח רשאית ליצור חוסר סימטריה בין גובה הפרמיה לבין תשלום תגמולי הביטוח.

השופטת פלפל מזכירה כי בעבר כבר השיבה על שאלה זו בחיוב ובתנאי שחברת ביטוח תגלה חוסר סימטריה זו למבוטח.

עתה, פונה השופטת פלפל לשאלה, האם ביטון היה ער לחוסר הסימטריה.

השופטת נתפסת לעדותו של ביטון כי ידע שהוא משלם פרמיה מלאה לפי מלוא ערך המכונית. זאת מצד אחד.

מצד שני, לדעת השופטת, לנוכח הוראות הפוליסה, היה ביטון צריך לדעת כי תגמולי הביטוח ישולמו לפי ערכו הנכון של הרכב בהתחשב בפרמטרים מפחיתי ערך.

לפיכך קובעת השופטת פלפל, כלל לא הטעתה את ביטון.

השופטת מוסיפה, כי גם ההגיון מחייב שביטון היה ער לחוסר הסימטריה.

מבוטח סביר, מבהירה השופטת, לא יניח כי הוא יצליח להתעשר על חשבון חברת הביטוח. דהיינו, שתמורת תשלום פרמיה מלאה לפי מלוא ערך הרכב, הוא יצליח לקבל שווי רכב הגבוה יותר מהמחיר בו רכש את הרכב.

השופטת מקשה. האם ביטון, סגן מנהל כללי בחברת הרץ, שרכש את הרכב מחברת ההשכרה הרץ בפחות ממחיר המחירון, ציפה לקבל, אילו היה הרכב נגנב שבועיים לאחר הרכישה, את מלוא מחיר המחירון.

אפילו היתה ציפייה כזו מצד ביטון, קובעת השופטת פלפל, אזי היא נעדרת תום לב ומשמעה נסיון לעשות עושר שלא כדין.

ומוסיפה השופטת פלפל:


"האדם הממוצע אולי רוצה להתעשר על חשבון חברת הביטוח, אבל האדם הסביר ההגון - רוצה להשתתפות בגובה 'השקעתו' ברכב ובפרמיה ולא מעבר לכך, כשאם קיימת חוסר סימטריה בין תשלום פרמיה לבין החזר כספי והוא יודע ע"כ מראש, לא ידרוש ולא יצפה מעבר למגיע לו."

על יסוד המסקנה לפיה מבוטח סביר והגון אינו מצפה לקבל גמולי ביטוח לפי שווי רכב העולה על שוויו הנכון, מוסיפה השופטת פלפל וקובעת, כי לביטון גם לא נגרם כל נזק, כדרישת סעיף 108 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח.

כלל שילמה לביטון תגמולי ביטוח לפי שוויו הנכון של הרכב. דרישתו של ביטון לקבל תגמולי ביטוח כאילו לא היה הרכב בבעלות חברת השכרה וכאילו לא נרכש לפי שווי מופחת בהיותו בבעלות חברת השכרה, אינה טענה לנזק, אלא לקבלת סכומים העולים על הנזק.

לסיכום, קובעת השופטת, לביטון אין עילת תביעה אישית. הן משום שלא הוטעה, והן משום שלא נגרם לו הנזק הנתבע. ממילא אין ביטון יכול לייצג קבוצת תובעים בתובענה ייצוגית.

בתוך כך חייבה השופטת פלפל את ביטון בתשלום הוצאותיה של כלל בסך 25,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
מסמך 324